ARTICLES - מאמרים
אלוהים אדירים
כתם שחור.
אתה מסתובב ברחובות לונדון ההומים או אפילו בתל אביב ובתוך כל ההמולה האנושית המערבית, הכל כך צבעונית, אתה מבחין בנקודה שחורה. אישה. עטופה בשחור, מוסתרת. אתה מגלה רק דבר אחד- עיניים.
נשים שחורות, דתיות. באיסלם, בחברות קיצוניות מסוימות, אפילו אין להן שם או זהות.
ה- visual הזה הוא שהוליד את התערוכה "אלוהים אדירים".
בהמשך, הרגשתי צורך ללכת לקאראווג'ו- ציורי דת בעלי עוצמה גדולה, אכזריים במידה, צבעוניים וחושניים. שקעתי בספריה של מוזיאון תל אביב בתוך ערימת ספרים של הצייר האיטלקי ונתקלתי בציור- עקדת יצחק. האמת בתחילה לא שמתי לב שזו העקדה. התרכזתי באלמנטים אחרים, בקרניים של האייל, בתלתלים של הילד, בחרב. התאים לי...
אתה מסתובב ברחובות לונדון ההומים או אפילו בתל אביב ובתוך כל ההמולה האנושית המערבית, הכל כך צבעונית, אתה מבחין בנקודה שחורה. אישה. עטופה בשחור, מוסתרת. אתה מגלה רק דבר אחד- עיניים.
נשים שחורות, דתיות. באיסלם, בחברות קיצוניות מסוימות, אפילו אין להן שם או זהות.
ה- visual הזה הוא שהוליד את התערוכה "אלוהים אדירים".
בהמשך, הרגשתי צורך ללכת לקאראווג'ו- ציורי דת בעלי עוצמה גדולה, אכזריים במידה, צבעוניים וחושניים. שקעתי בספריה של מוזיאון תל אביב בתוך ערימת ספרים של הצייר האיטלקי ונתקלתי בציור- עקדת יצחק. האמת בתחילה לא שמתי לב שזו העקדה. התרכזתי באלמנטים אחרים, בקרניים של האייל, בתלתלים של הילד, בחרב. התאים לי...
חיפשתי חיבור לאשה השחורה, החנוקה, הכלואה, המקריבה.
לפתע צלצל הנייד ובני היה מן העבר השני- "אמא כבר שבע בערב. שכחת שמחר אני מתחיל גיבוש בצנחנים..." סגרתי את הספרים וטסתי הביתה. רעי- בני הקטן, אותו הנקתי עד גיל שלוש מתגייס מחר לאחד החילות הקשים בצבא... בריצה הגעתי לאוטו, בדרך "נפל האסימון"...
הבנתי שבאורח מיסטי בדיוק באותו יום מעיק שלפני גיוס בן, התעמקתי בעקדה ובקורבן.
שירו של יהודה עמיחי "הגיבור האמיתי של העקדה" קיבל משמעות אישית... הבנים שלנו הם האייל! ששילם את המחיר ונשחט בידי אברהם כדי שיצחק יחיה.
ידעתי שאפילו למען האמונה המוחלטת אסור לאבות להקריב את הבנים! ידעתי שהמציאות שלי זהה למציאות של האישה בשחור...
ידעתי שאני מצווה לקום ולעשות מעשה כדי להפסיק את עקדת הבנים על מזבח אמונת השווא.
"אלוהים אדירים"- התערוכה, זו העשייה שלי, הצעקה שלי.
לפתע צלצל הנייד ובני היה מן העבר השני- "אמא כבר שבע בערב. שכחת שמחר אני מתחיל גיבוש בצנחנים..." סגרתי את הספרים וטסתי הביתה. רעי- בני הקטן, אותו הנקתי עד גיל שלוש מתגייס מחר לאחד החילות הקשים בצבא... בריצה הגעתי לאוטו, בדרך "נפל האסימון"...
הבנתי שבאורח מיסטי בדיוק באותו יום מעיק שלפני גיוס בן, התעמקתי בעקדה ובקורבן.
שירו של יהודה עמיחי "הגיבור האמיתי של העקדה" קיבל משמעות אישית... הבנים שלנו הם האייל! ששילם את המחיר ונשחט בידי אברהם כדי שיצחק יחיה.
ידעתי שאפילו למען האמונה המוחלטת אסור לאבות להקריב את הבנים! ידעתי שהמציאות שלי זהה למציאות של האישה בשחור...
ידעתי שאני מצווה לקום ולעשות מעשה כדי להפסיק את עקדת הבנים על מזבח אמונת השווא.
"אלוהים אדירים"- התערוכה, זו העשייה שלי, הצעקה שלי.
ליאורה קנטרביץ
Send
THANK YOU!
Your message has been successfully sent
Your message has been successfully sent
For More Inquiries
* This field is required.
* This field is required.
* This field is required.